מידת ידית לא מתאימה היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר למרפק טניס, ורוב השחקנים לא יודעים שזו הבעיה. ידית קטנה מדי מאלצת אתכם להדק את האחיזה כדי שהמחבט לא יסתובב — והשרירים שמתוחים כל המשחק הם בדיוק אלה שמתלקחים. ידית גדולה מדי מגבילה את תנועת פרק היד ומקשה על סיבוב.
המדידה — סרגל וכף יד
פתחו את כף היד הדומיננטית, האצבעות צמודות וישרות. מדדו מקו הכף התחתון האמצעי (הקמט האופקי שבאמצע כף היד) ועד קצה האצבע הקמיצה. המספר שקיבלתם במילימטרים הוא מידת הידית שלכם:
| מדידה | מידה | היקף |
|---|---|---|
| 100–103 מ"מ | L0 | 4" |
| 103–106 מ"מ | L1 | 4 1/8" |
| 106–110 מ"מ | L2 | 4 1/4" |
| 110–113 מ"מ | L3 | 4 3/8" |
| 113–116 מ"מ | L4 | 4 1/2" |
| 116+ מ"מ | L5 | 4 5/8" |
בדיקת האצבע — כשאין סרגל
אחזו במחבט באחיזת יד ימנית רגילה. נסו להחליק את האצבע המורה של היד השנייה לתוך הרווח שבין קצות האצבעות לבין כרית האגודל. אצבע אחת נכנסת בדיוק — זו המידה שלכם. אין מקום בכלל — הידית קטנה מדי. נכנסות שתי אצבעות — גדולה מדי.
הכלל החשוב: בספק, קחו קטן
אפשר להגדיל ידית ואי אפשר להקטין. אוברגריפ אחד מוסיף כ-1/16 אינץ', כלומר חצי מידה; שניים מוסיפים מידה שלמה. מי שמתלבט בין L2 ל-L3 עדיף שיקח L2 ויוסיף אוברגריף. הכיוון ההפוך דורש פירוק של הידית אצל שוזר, וזה לא תמיד אפשרי.
גריפים ואוברגריפים · מחבטי טניס
ילדים — כאן זה שונה
למחבטי ילדים באורך 19 עד 25 אינץ' יש בדרך כלל ידית אחת בלבד (L0 או JR), והיא מותאמת מראש. אין צורך למדוד — האורך הוא מה שקובע.
וסימן אזהרה שכדאי להכיר
אם אתם מוצאים את עצמכם מהדקים את האחיזה בין חבטה לחבטה, או שהגריפ נשחק במהירות חריגה בצד אחד — יש סיכוי טוב שהמידה לא מתאימה. זו בדיקה של דקה שיכולה לחסוך חודשים של פיזיותרפיה.
מתלבטים? שלחו לנו מדידה ונתאים — צרו קשר.